סודות- מותר/ אסור?
סודות זהו משהו שלכולנו יש בחיים. יש סודות שהם בינינו לבין עצמנו, סודות שלנו עם בני הזוג שלנו, סודות שלנו עם חברים, סודות עם ההורים וסודות עם הילדים.
בתחילת דרכי, כשהייתי גננת, התארגנו למסיבת חנוכה ואמרתי לילדים (בני 3) שלא יספרו להורים מה אנחנו עושים במסיבה, כי זה סוד. פנתה אלי אחת האמהות ולשימחתי הרבה, האירה את תשומת ליבי. היא אמרה לי שזה מאוד בעייתי להגיד לילדים לשמור סוד מההורים, כי הם לא ידעו להפריד בין סוד שהוא הומור, בכאילו, לבין חלילה פגיעה בהם או מעשה אסור/ מסוכן, שילד אחר רוצה לעשות איתם ואמור להשמר כ'סוד'.
לקחתי את זה לתשומת ליבי ומאז אצלי בבית גם לסודות יש מקום ויש גבול.
אז מה עושים?
1.השבוע מס' 2 שלי הלך לשחק עם חבר וכשבאתי לקחת אותו הם שניהם היו בלי חולצה. ישר נעמדתי דום ושאלתי כמובן ברוך ונועם, מה בדיוק עשיתם? למה אתה בלי חולצה? והם שניהם, כתכננו את זה, ישר אמרו, כלום, משחק שלנו, אנחנו לא רוצים לספר. ישר כל הנורות האדומות נדלקו אצלי בראש והתחלתי "לחפור" לו. אין דרך יותר יפה להגיד את זה כי זה מה שעשיתי. הסברתי לו שאין סודות מאמא ואבא והוא צריך לספר לנו הכל, גם אם מישהו אמר לו לא לספר, הוא לא צריך לדאוג, סודות נשמרים אצלנו וחשוב שיספר כי אם הוא צריך עזרה אנחנו יכולים לעזור ווואו כמה חפרתי!!
בסוף הילד התייאש ואמר לי שהם פשוט שיחקו שכאילו הם בסירה תקועים בלב הים ולכן לא היו להם בגדים....
טוב, מיותר לציין שרציתי לירות בעצמי, נכון? לא חייבת להגיד שנשארתי ללא מילים. חוץ מהמחשבות שעברו לי בראש של "איזה חופרת את!!"
אז.. פה טעיתי, הייתי צריכה לשחרר ובמקום לחפור לו, להעביר לו את המסר הפשוט של "אני סומכת עליך!" ואם אתה צריך משהו, אנחנו תמיד פה.
בקיצור, ילדים יכולים וצריכים לשמור סודות ביניהם, זה חלק מהעולם שלהם וחלק מהכיף. מי אמר הורות מעורבת ולא מתערבת?
2. לעומת זאת, לפני כמה זמן, מס' 1 שלי חזרה עם חברה מבית הספר ובדרכה ישר סיפרה לי משהו, סוד. החברה מאוד כעסה שסיפרה לי ומס' 1 ישר אמרה לה, זה בסדר! אמא שלי לא תספר. מה שהיא סיפרה לי היה מאוד חשוב כי היה עלול לסכן שתי חברות שלה. מה עשיתי, לא המשכתי לחפור להן, עידכנתי את כל מי שהייתי צריכה לעדכן ובערב, לפני שהלכה לישון, חיבקתי אותה ואמרתי לה שזה היה מאוד נכון/ אמיץ מבחינתה לספר לי את ה'סוד'. אז היא התחילה לבכות ישר ואמרה שכן אבל שהחברה כעסה עליה. הסברתי לה שזה נכון, אבל היא בהמשך תבין שאת היית חברה טובה והגנת עליה.
ככה, חיזקתי אותה וגם כך אכן היה. היא הייתה צריכה לדעת שאני ראיתי מה שהיא עשתה, אני הערכתי את זה וגם לדעת איך להתמודד חברתית במצב הזה. איזה מזל שלא חפרתי הפעם!
3. בארוחת שישי, כשסיימנו לאכול, הילדים רצו לשתות תה ולאכול עוגיה בחדר ואף ציינו את זה שלא רוצים לעשות את זה לידנו. הם רצו את הזמן שלהם, את הסוד שלהם, את המשחק שלהם ואנחנו היינו צריכים להחזיק את עצמנו ולתת להם את זה. למה? כי ה'סודות' האלה הם חוויות, חוויות יוצרות שותפות ואחדות. נקלקל? לא! כמובן שמידי פעם נשים לב שהם לא עושים חלילה משהו שאסור, אבל ניתן להם את המרחב הפרטי שלהם!
4. הרבה פעמים מס' 1 שלי עושה כל מיני מניפולציות על האחים שלה. בעיקר על הקטן, כי שם היא עוד יכולה. היא מנסה 'לסובב' אותו, ואפילו מסתכלת עלי, קורצת כמבקשת שאשתף פעולה ולא אגלה לו. האם אני צריכה להרוס? להתערב? להציל אותו? ממש לא! זה חלק מהאינטראקציה שלהם, חלק מהלמידה החברתית הכל כך חשובה. זה נותן לה מקום משלה איתו, מעצים אותה ואם זה לא פוגע בו על הדרך אז זוהי יופי של התנסות בשביל שניהם. הסוד שלי ושלה, נשמר במערכת וגם מקרב את המערכת יחסים בינינו וביניהם, יותר הומור משותף. יחד עם זאת, שימו לב שאתם לא יוצרים קבוצה עם אחד הילדים אל מול ילד אחר, זאת למידה לא טובה ולא נכונה. הקבוצות בבית צריכות להיות קבוצת ההורים וקבוצת הילדים (האחים), זה יוצר אחווה וסינרגיה בריאה. אין דבר שאני יותר אוהבת ויותר מצחיק אותי מאשר לראות אותם מתאגדים מולנו על משהו.
אז לסיכום,
צריך ללמד ילדים שהם מספרים לנו הכל, אם אנחנו יודעים שהילד שלנו קצת פחות מודע לסכנות, יותר מנסה להתקבל חברתית ע"י כך שעושה דברים שאסור אז כדאי לעבוד על זה. העבודה על זה היא לא בהיכרח על שמירת סודות או שיתוף ההורים (גם). העבודה החשובה היא חיזוק הביטחון העצמי של הילד אל מול החברה וחיזוק הדימוי העצמי שלו.
באהבה,
גב' פלפלת
