הדרך בהחלט חשובה מהמטרה..
למה הכוונה?
אנחנו נוטים בתור חברה, בתור הורים בתור אנשים, כל הזמן למהר גם שאנחנו לא ממש ממהרים. למה? כי החיים שלנו לחוצים ועמוסים ואנחנו בדרך כלל רוצים "להעביר את אחה"צ".
אז מתי כדאי לשחרר? לא לתקתק- נקודות למחשבה.
1. כשאנחנו לוקחים את הילד מהגן והולכים ברגל הביתה- האם אנחנו באמת לחוצים להגיע הביתה בשביל משהו? או שפשוט כבר נמאס לנו להיות בחוץ? מה שאנחנו הרבה פעמים שוכחים זה שאם לא 'נלחיץ' את המערכת וניתן לילד להנות מהדרך- לספר לנו סיפורים, לטפס על חומות לקפוץ בשלוליות, לאסוף עלים, אבנים, שבלולים או סתם לזרוק אבנים לעבר האופק כי שם מותר. אז אנחנו נקבל ילד הרבה יותר רגוע והבונוס, יש מצב שאפילו נגיע מהר יותר לנקודה הבאה ויותר מזה אפילו... נקבל ילד שישתף איתנו יותר פעולה בהמשך היום. וזה מבלי שאני פורטת לכם את כל הפן ההתפתחותי. הילד הזה יהיה רגוע, מאושר ונעים.
2. כשהילד רוצה לאכול לבד- מוכר? הוא אוכל לבד, מאוד לאאאאאאטטטט. למשל, מס' 3 שלי, מתחיל ארוחת צהריים ומסיים אותה בארוחת הערב. בא לי להתחרפן ולתלוש שערות? כן!! בא לי להאכיל אותו? לגמרי!! במקום זה אני מבינה. אני מבינה שכשהוא יושב לאכול, הוא קודם כל סופג את האווירה ולומד מהסובבים אותו, הוא אוהב לאכול דבר דבר ולא שהכל מעורבב והכי הרבה, יש לו את הקצב שלו אז למה שאני לא אתן לו להנות מהארוחה? כמו שהוא רוצה להנות ולא כמו שאני רוצה? להמשיך לדבר הבא... כי הדרך (לאכול לבד, ללמוד דברים חדשים) ומה שהוא סופג, זה, הרבה יותר חשוב מהמטרה (האוכל). גם פה, הערך המוסף זה שהוא בסופו של דבר אוכל מעולה וגם נהנה מהארוחה!
3. לילד יש שיעורים- מה יותר חשוב? הדרך (שילמד, יעשיר את עצמו בידע)? או התוצאה (שיעשה שיעורים ולא יקבל מכתב). המטרה של השיעורים היא תרגול והעשרה ולא לסמן 'וי'. לכן, כשאנחנו יושבים לעשות שיעורים עם ילדינו או שהם באים לשאול אותנו שאלה מסויימת, אנחנו נלמד אותם לחשוב ולא ישר 'נאכיל אותם בכפית' כדי שיוכלו לסיים מהם ולעבור לדבר הבא. אנחנו רוצים ילדים שרוצים ללמוד, חוקרים וסקרנים ולא ילדים שרוצים שהכל יבוא להם בקלות מבלי להתאמץ. לדוג' שמס' 1 שלי הגיעה אלי אם השאלה "מה זה מחט בערימת שחת" אז שאלתי אותה כמו מה זה נשמע? ונסינו ביחד להבין ואז נתתי לה גם דוג'. למשל שאני רוצה למצוא משהו בחדר שלך... (זה כבר הצחיק אותה) זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת . גם נתתי לה לחשוב וגם נתתי לה דוגמא שתמיד תזכיר לה מה הפתגם אומר וגם, אולי אולי אולי (כנראה שלא) יגרום לה לסדר את החדר כדי שתוכל למצוא דברים.
4. השבוע נתתי לילדי לשחק בבצק חדש. מס' 2 רצה לפתוח את האריזות עם מספריים וכך גם כמובן מס' 3. היתה לנו בערך חצי שעה לשחק. יכולתי להגיד למס' 3- "לא! אני פותחת כי אחרת לא תספיק לשחק". אבל למה?? הרי המשחק והלמידה מבחינתו זוהי הדרך! הוא ישב חצי שעה כדי לגזור 3 עטיפות ונהנה מכל רגע. כשסיימנו והיינו צריכים ללכת הוא לא הניד עפעף, למרות שכביכול לא הספיק לשחק. למה? כי הוא עשה את מה שרצה, הוא כן שיחק מבחינתו ואני, אני כיבדתי את הדרך שלו ולא את המטרה שלי.
תכבדו את הדרך שלהם והם יכבשו מטרות בקלות!
באהבה רבה,
גב' פלפלת
