השבוע, הייתי עם הבת 8 שלי אצל הספרית כי היא סוף סוף רצתה להסתפר.
כמובן שלקח בערך 5 דקות עד שהתחלתי לדבר עם הספרית על הורות ועל איך אני רואה את הדברים, היא התחילה להתייעץ איתי, בזמן שהבת שלי, מאחורי, שומעת הכל, לומדת. אחד הדברים שאמרתי לספרית המקסימה, זה שאנחנו חייבים ללמוד לשחרר את הילדים שלנו, לתת להם לחוות את החיים בעצמם, לא להקשות עליהם אבל גם לא לחפות עליהם כל הזמן, כי בסופו של דבר, זה מה שיחזק אותם.
באותה נשימה, סיפרתי לי שליה היום פעם ראשונה נסעה עם אופניים, לבית הספר, לבד! אמרתי לה שכשהיא הלכה בבוקר התהפכה לי הבטן, אבל כשהיא חזרה וראיתי את החיוך הגדול שלה מרוח על שפתייה ואת תחושת הבגרות והאחריות שהייתה לה, ידעתי בוודאות, שעשינו נכון, שחררנו, למרות שהיה לנו קשה.
באותו יום, בערב, ליה לא הפסיקה לשאול אותי מה זה אומר "לשחרר"?
איפה עוד שחררתי אותה?
סיפרתי לה שכשתינוק נולד הוא חסר אונים ולכן אין לו שום עצמאות ולאט לאט אנחנו כהורים "משחררים" עוד עצמאות, עוד מ"החבל". זה מתחיל בלתת להם לזחול לבד, להתנסול במשחקים חדשים, לשחק לא צמוד לאבא ואמא, למרוח על הלחם, לאכול לבד וכו'. כל הזמן אנחנו "משחררים" עוד קצת.
מתי הרבה פעמים נוצר קושי?
כשאנחנו לא שמים לב שהילד שלנו גדל ודורש עוד עצמאות. אנחנו ממשיכים לעשות עבורו הכל, לא משתפים, לא מתייעצים, לא מאפשרים לו לפתור בעיות לבד. למה? כי תמיד לנו ההורים לוקח עוד איזה כמה חודשים של download לגרסה החדשה, העצמאית יותר של ילדינו ובדר"כ כשאנחנו מסתנכרנים כבר, אז הם כבר עברו לשלב הבא..חחחח
חופשים זהו זמן שהילדים שלנו גדלים ומתפתחים אפילו יותר מביום יום. זה קורה כי יש להם זמן להיות ילדים, להיות במחיצתינו ההורים ולהתנסות בדברים חדשים, בכל פעם בדבר אחד ולא להיות מרוכזים באלף דברים.
אז מה אני אומרת?
תשחררו, תנו לילדים לחוות (גם להכוות זאת חוויה חשובה מאוד) ותהוו רשת תמיכה עבורם- זה מה שהם צריכים!
באהבה,
גב' פלפלת
