כעסתי עליהם ושלחתי אותם למעלה!

כן כן, אני, הסובלנית, המכילה, המדריכה, אני!

אני נעלבתי מהילדים שלי היום ומהמר הזה יצא מתוק.

כל היום אני מג'נגלת בין ילדים, עבודה, ארוחות, עבודה, שעשועים, עבודה, משחקים, עבודה וארוחות ארוחות ארוחות.

והם?!?! החצופים האלה!! אפילו לא רואים את זה! לא איכפת להם! (על פניו) רואים רק את עצמם!

אז היום, ביקשתי מאחד מהחמודים לפנות מדיח. אז הוא התחיל ובאמצע שכח! למה? כי אחותו הציע לו לצלם סרטון.

העברתי, פיניתי ובתוך תוכי ידעתי שזה יחזור אליהם, אני אמנם פולניה במודעות, אבל לא ניתן לברוח מזה לחלוטין.

המשכנו את היום בריצות, עניינים, מלא כיף והם היו ממש חמודים. אפילו מס' 1 הכינה פעילות, לגמרי על דעת עצמה, למס' 4. בקיצור, באמת חמודים.

ואז הגיע הערב!

מיותר לציין שאני כבר הייתי חסרת סבלנות, אבל בשליטה. עובדת על זה כל הזמן.

אבל אז...

אז קרה הקש ששבר את גב הגמל, או גב האמא המותשת.

אז ביקשתי לתת לכלבות אוכל, כי גם הכלבה חושבת שזה הגיוני לשבת ולהציק לי שהן רעבות, רוצות לצאת, רוצות תשומת לב.

הם מצידם, החמודים שישבו על הספה וראו טלויזיה התחילו להתווכח "יאללה, לך אתה תתן להם, אני נתתי אתמול!", "לא!! אני לא נותן! את תתני" , "אני באמצע משחק פה לא יכול לתת להן"... בינתיים,

אני מתחילה להרגיש איך הדם זורם לי קצת יותר מהר בגוף, מנסה להשתלט עליו, לא להתערב..

רק שברקע גם הכלבה ממשיכה להסתכל עלי ולנבוח שרוצה אוכל, כך שאני עוד שניה מתפוצצת.

מניחה את מה שהיה לי ביד, החמודה מס' 1 קולטת אותי וישר קופצת מהספה לשים אוכל. הסתכלתי עליה במבט נוקב ואמרתי לה "אל תקומי עכשיו! אתה (מס' 3) מסיים לאכול וכולכם עולים למעלה! ממש לא איכפת לי מה תעשו, כמובן שבלי מסכים, מבחינתי, תטפסו על הקירות, אחד על השני...

הם כמובן עלו, מבלי להניד עפעף.

אני סיימתי את מה שהייתי צריכה לעשות, ישבתי על הספה והקשבתי למשחק שלהם. התחילו במשחק דמיוני של חלליות ואנשים, המשיכו בלשחק מנקלה, סהכ שיחקו משהו כמו שעתיים.

ואיזה קטע, הם הצליחו להעסיק את עצמם, מבלי שישעמם להם, מבלי לריב, מבלי לצעוק אחד על השניה.

למה זה קרה? בואו נבין רגע.

1. כי דרשתי מכולם את אותו הדבר.

2. הייתה ביניהם אחוות פושעים :-).

3. הם רצו להשאר ערים עד מאוחר כי חופש גדול, אז חייבים לעשות משהו כדי לא להרדם.

4. אולי הכי חשוב- אנחנו מתאמנים המון בזמן בלי מסך. בזמן שבו אנחנו בבית, ללא מסכים ומצליחים להעסיק את עצמם. לפעמים אני איתם ולפעמים הם לבד.

5. מדברים המון על למה צריך וכדאי להגביל זמן מסך וגם אני מאוד מתחשבת ברצונות שלהם.

6. בהקשר סעיף 4. איזון והכנה זה שם המשחק.

בקיצור,

1. אחד מהחוקים בבית, בחופש הגדול, זה שאחרי סביב השעה 20:30 אין יותר מסכים (אחרי זה, זה קרוב מידי לשעת השינה וזה, מי שהיה בהרצאה "הילד הדיגיטלי" יודע שמשפיע על איכות השינה והתפתחות המוח, כמובן שנוציא מהכלל מסיבות פיג'מות, נמצאים אצל חברים וכל הילדים בטלויזיה, הילדים ישנים אצל סבא וסבתא (שם זה וגאס ומה שקורה בוגאס נשאר בוגאס) וכו').

2. בבוקר שקמים- עד בערך שעתיים מהשעה שהתעוררו- אין מסכים (אגב, זה גם עוזר להם לקום מאוחר יותר, כי כשיש מסכים על הבוקר, זה יוצר סיבה מאוד טובה להתעורר מוקדם. אז, הם יכולים לצאת החוצה, יכולים לשחק בבית, יכולים לבנות דברים, יכולים ליצור, לשמוע מוסיקה ולרקוד, מה שהם רוצים שאינו תלוי במסך.

3. צהריים- יכולים להיום במסכים בכיף שלהם.

4. אחהצ- בדרך כלל נמצאים בחוץ- אופניים, גינה, סתם טיול ברחובות, פעילות (לפעמים).

5. לפעמים לפעמים, או הרבה בתקופה האחרונה, כי אני אקסטרה עמוסה :/ אני מרגישה רע שאני לא יוצרת עבורם פעילויות, אבל בפנים בפנים, אני יודעת, שזה מה שנותן להם את המעוף ליצירתיות, לחשיבה מחוץ לקופסא ולשיחות עומק אחד עם השני. מה אני כן נותנת להם? מרחב יצירה, חופש (אמיתי), לוז, שהוא יחסית פתוח ומתחשב בכולם, יחס אישי וגבולות- גם בחופש צריך גבולות, עם המון גמישות כמובן, אבל יש גבולות.

נסכם בזה, שמסכימים איתי שמהמר יצא מתוק? אני התאכזבתי, הגבתי והם זכו בזמן משחק רגוע ושקט אחד עם השניה לפני השינה וגם חוו הצלחה בזה.

אורז צבעוני- שעמם למס' 1 אז התחילה לשחק באורז, גילתה שאפשר לצבוע אותו ויצרה עבור מס' 4 משחק.

בהצלחה בחופש הגדול, תנשמו עמוק ותזכרו שחופש גדול זה כיף. זה גם מעייף, זה גם מעצבן, זה גם קשה אבל עבור הילדים זה חופש והם מחכים לו כל השנה. אז פשוט תנו להם להיות בחופש ותפסיקו לקנא :-).

נ.ב חשוב! יום אחרי, שהייתי רגועה, ישבתי איתם בצהריים ושיקפתי להם את מה שהיה קשה לי אתמול, מה אני צריכה מהם וגם שאלתי אותם, מה יעזור כדי שפעם הבאה זה לא יקרה. האם יש משהו שאני יכולה לעשות אחרת? שהם? הייתה שיחה מדהימה!!

גב' פלפלת