ילדים רואים ילדים עושים- אתגר 2

מעשה שהיה כך היה...

לפני כמה חודשים הלכתי לסופר לעשות קניות.

בתום הקניות ראיתי אישה מבוגרת מהמושבה בה אני גרה, הסופר נמצא עיר ליד והאשה בטח כבת 90.

האשה הייתה לבד, מגלגלת עגלה ומחפשת מישהו.

לא יכולתי להתעלם ושאלתי אותה "את צריכה עזרה? יש לך איך להגיע הבייתה?" היא ישר סיפרה לי שהאחיינית שלה הייתה אמורה להגיע אבל "היא תמיד מאחרת, אני לא מבינה!" גיחחתי לעצמי ושאלתי אותה אם יש לה את הטלפון של האחיינית.

היא ישר התקשרה אליה, שאלה אותה היכן היא וכשהבינה שרחוקה אמרה לה שלא צריך שתבוא יש לה טרמפ.

כמובן שלקחתי את האישה הבייתה וגם עזרתי לה להכניס את הקניות. היא הייתה אסירת תודה ואני הרגשתי כל כך טוב עם עצמי! למה? האמת לא יודעת, מבחינתי זה מובן מאליו ואני צריכה לעשות את זה יותר ואז גם פחות להרגיש שעשיתי משהו מיוחד אלא באמת מובן מאליו.

הבת שלי ישר שאלה מי זאת? את מכירה אותה? סיפרתי לה שמכירה בפנים, לא ממש מכירה, אבל למה לא לעזור?

אני רואה יום יום איך זה השפיע עליה- איך היא יותר מתעניינת במבוגרים ויותר איכפת לה מאחרים.

אז, בואו ביחד, נרים את הראש מהטלפון, מהבועה בה אנחנו חיים ונעזור לאנשים מסביבינו.

זה יכול להיות בלתת למבוגר/ אישה בהריון/ מישהו שצריך את המקום באוטובוס/ רכבת, להקשיב אם מישהו צריך ולהציע עזרה, לסדר את כל העגלות של הסופר שאנשים לא מחזירים למקום, לראות את המנקים ברחוב ולעזור להם או כל דבר אחר אבל תרימו את הראש ותושיטו יד.

ליה מכינה סופגניות. כי זה כיף לעשות בשביל האחר

מעשה שהיה כך היה... לפני כמה חודשים הלכתי לסופר לעשות קניות. בתום הקניות ראיתי אישה מבוגרת מהמושבה בה אני גרה, הסופר נמצא עיר ליד והאשה בטח כבת 90.

האשה הייתה לבד, מגלגלת עגלה ומחפשת מישהו. לא יכולתי להתעלם ושאלתי אותה "את צריכה עזרה? יש לך איך להגיע הבייתה?" היא ישר סיפרה לי שהאחיינית שלה הייתה אמורה להגיע אבל "היא תמיד מאחרת, אני לא מבינה!" גיחחתי לעצמי ושאלתי אותה אם יש לה את הטלפון של האחיינית. היא ישר התקשרה אליה, שאלה אותה היכן היא וכשהבינה שרחוקה אמרה לה שלא צריך שתבוא יש לה טרמפ.

כמובן שלקחתי את האישה הבייתה וגם עזרתי לה להכניס את הקניות. היא הייתה אסירת תודה ואני הרגשתי כל כך טוב עם עצמי! למה? האמת לא יודעת, מבחינתי זה מובן מאליו ואני צריכה לעשות את זה יותר ואז גם פחות להרגיש שעשיתי משהו מיוחד אלא באמת מובן מאליו.

הבת שלי ישר שאלה מי זאת? את מכירה אותה? סיפרתי לה שמכירה בפנים, לא ממש מכירה, אבל למה לא לעזור?

אני רואה יום יום איך זה השפיע עליה- איך היא יותר מתעניינת במבוגרים ויותר איכפת לה מאחרים.

אז, בואו ביחד, נרים את הראש מהטלפון, מהבועה בה אנחנו חיים ונעזור לאנשים מסביבינו. זה יכול להיות בלתת למבוגר/ אישה בהריון/ מישהו שצריך את המקום באוטובוס/ רכבת, להקשיב אם מישהו צריך ולהציע עזרה, לסדר את כל העגלות של הסופר שאנשים לא מחזירים למקום, לראות את המנקים ברחוב ולעזור להם או כל דבר אחר אבל תרימו את הראש ותושיטו יד.

באהבה,

גב' פלפלת