ארוחות משפחתיות.. למה?!?!? בואו נתחיל בארוחת יום שישי- איזה כיף!!! נכון? ילד אחד עייף, ילד אחד רעב מאוד, ילד אחד רוצה לינוק בדיוק שמתיישבים, וילד אחד פשוט צורח כי הוא רוצה את הקינוח כמנה ראשונה...
מוכר לכם? מה שקורה בפועל, בחלק גדול מהבתים, זה שארוחת ערב היא הארוחה שאוכלים "ביחד". כלומר, הילדים יושבים בשולחן קטן משלהם, ההורים שמים להם אוכל בצלחת, מגישים להם ובמקרה הטוב גם יושבים לידם כדי לוודא שאכלו מספיק ואם לא אז יכניסו להם עוד ביס אחד קטן בפה.
למה אנחנו לא אוכלים עם הילדים? * כי 18:30 ואנחנו עוד לא רעבים. * כי יש כל כך הרבה בלאגן שאי אפשר לאכול. * כי כל שניה ילד אחר רוצה משהו. * כי אנחנו לא אוהבים את האוכל שאנחנו נותנים לילדים. * כי אנחנו לא רגילים לאכול איתם. * כי אנחנו לא יכולים לאכול כשאנחנו צריכים לדאוג שהילד יאכל. * ועוד ועוד סיבות שונות ומשונות.
אז מה שקורה בפועל זה שילדים, מגיל צעיר, לא ממש אוהבים לאכול, או להגיע לשעת ארוחת הערב כי הם יודעים שזה אומר ששם צריך לאכול, לסיים, ללכת להתקלח ולישון. אין שם שום כיף! שום תשומת לב חיובית, שום זמן לדבר. רק פרקטי- לאכול, לסיים, ללכת לישון. גם אני לא רוצה!
מה עושים? 1. מהרגע שהילד מתחיל לאכול אוכל מוצק, שבו ותאכלו איתו- לפחות ארוחה ביום. יותר כיף לאכול ביחד. 2. אל תהיו בלחץ לסיים את האוכל- תנו לילד את הזמן שלו- גם אם בדיוק יש לו מלא דברים לספר או הוא עושה יצירה בצלחת. 3. יש מסיחין בשעת הסעודה והרבה! פשוט לא עם אוכל בפה. 4. בלי מסכים!!! מסתכלים בעיניים.
ברגע שתכניסו את זה כהרגל וכפעולה כיפית ביום, כך זה ישאר ככה וכמו הרבה דברים אחרים, כל שתצטרכו זה לשמר.
שיהיה בתיאבון!
