היא אמרה לי (!!!)- למה את לא מבקשת עזרה?!
ואני, אני לא ידעתי מה לענות.
ביום שישי ניקיתי את הבית ופתאום יצא לי כזה "אוי" של פולניה.. טוב, אולי לא באמת יצא בטעות, טוב נו, כנראה יצא בכוונה, רציתי שישמעו שקשה לי. למה? כדי שישר יקומו, יעזבו את מה שהם עושים ויבואו לעזור! מה הקטע??!! אתם לא שמים לב מה קורה מסביבכם?!
ואז היא אמרה לי.. "מה קרה אמא?"
אני: " כואב לי הגב.."
היא: "למה?"
אני: "מלהרים את הדלי, להתכופף".
היא: "אז למה את לא מבקשת עזרה?"
אני: ........................................... ממש לא יודעת מה להגיד (נדיר!).
היא: " תביאי, אני אשטוף את החדר שלי"
הוא (מספר 3), בן 3: מגיע בריצה, "אמא, גם אני אשטוף את החדר שלי".
אני: חושבת לעצמי שהם לא ישטפו טוב אז אולי לא .
הם: מסתכלים עלי מחכים לתשובה..
אני: "יאללה, תשטפו! תודה רבה לכם אהובים שלי!"
כל יום אני לומדת מהם משהו חדש, על עצמי, על הערכים שאני מעבירה להם וכן, גם על החכמה הפרטית שלהם, על הרגישות.
כמה היא צדקה שאמרה לי "למה את לא מבקשת עזרה?!" הרי אני תמיד אומרת לה, כשקשה לך, זה ממש בסדר, פשוט תבקשי עזרה, אחרת אנחנו או מישהו אחר, לא נדע שאת זקוקה לעזרה.
בקיצור, אני למדתי את הלקח ואני מבקשת עזרה! גם אם זה קשה לי (וזה קשה לי!) אני לא מצפה מהם שידעו מה שאני לא אומרת, אני לא מצפה מהם שידעו להסתכל על הזולת אם הם לא לומדים את זה. אני לא מצפה מהם דברים דברים שהם לא יודעים ואז מתאכזבת שלא שמו לב. כי זה לא משנה!
פרקטית, חשוב שהילדים שלנו ידעו מה מצופה מהם:
1. מסיבת חנוכה- מה מצופה מהם? להנות יחד איתנו!!! לא להופיע ולרקוד! פשוט להנות!
2. מתחילים משחק ואומרים- כשנסיים, צריך לסדר ולהחזיר למקום. מוודאים שהילד כמובן נמצא בקשב.
3. כשמסדרים את השולחן לארוחה- מבקשים מכל אחד לעשות משהו ספציפי (תלוי גיל).
4. כשאנחנו עמוסים בדברים והם רוצים משהו כאן ועכשיו- אומרים להם "אני מסיימת לעשות א, ב ג ואז אני אוכל לעזור לך..." כשסיימנו חוזרים אליהם כדי שידעו שיכולים לסמוך עלינו.
אם אנחנו רוצים שהם ישתדלו (כי זה מה שהכי חשוב) 'לעמוד' בציפיות, כדאי שנספר להם מה הציפיות ושגם כמובן נתאים את זה לכל ילד וילד.
ואפרופו ציפיות- הנה עוד וידאו בנושא- לצפייה לחצו כאן
