Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility
top of page

7.10 טראומה, חוסן, משפחה

אל ת'שגעו לי את הפילים - עונה 2 - פרק 3

מאז ה-7.10 ישנן כמה מילים שחוזרות על עצמן- אין מילים, איזו טראומה, אחדות, עזרה, עצב, סטרס, חרדה קיומית ועוד. אז הפעם, ד"ר הדי באום, פסיכוטרפיסטית ומומחית לטראומה ופוסט טראומה, איתי בפרק שאנחנו פותחות שאלות ומנסות גם לענות עליהן. אשמה... מרגישה שזאת המילה שאני פוגשת הכי הרבה בימים האלה.

קודם כל, ביני לבין עצמי- ב-7.10 כשקמתי בבוקר זה גמר אותי שאני במרחק נסיעה של שעה וחצי מהתופת ואין לי מה לעשות- למה לא קמתי ונסעתי לשם. אשמה.

כשמזמינים אותי להרצאה בחברות ואני משוחחת עם ההורים על התקופה, עונה על שאלות על התמודדות, מסבירה על הטראומה. אז האשמה שם היא כלפי הילדים שלנו- "מה יהיה איתם, מסכנים" ובאותה הנשימה, "אין לנו מה להתלונן, הרי הילדים שלנו פה." אשמה.

בתהליך המנטורינג שאני עושה למטפלות במעבר לעצמאות- אני שומעת אותן מרגישות שהן לא בסדר שלא הצליחו לעשות כלום השבוע, או שהיה יום אחד שהמחשב נשאר סגור. אשמה.

שלא לדבר על הניצולים מהטווח שמרגישים אשמה על כך שניצלו. אשמה

אנחנו עם שחי על אשמה אבל יותר מזה, עם שחי על תקוה ואמונה.

אז בואו ננסה לשים את האשמה בצד ונפתח כל יום במחשבה על משהו טוב אחד שאנחנו יכולים לעשות, קטן כגדול. טלפון למישהו אהוב לשאול לשלומו, הכנת ארוחה חמה למישהו, שימת הצרכים שלנו בצד לטובת האחר, ואפילו חיבוק ונשיקה במצח לילדינו, זה משהו טוב.

למה? פשוט כי עשייה מייצרת משמעות ומשמעות מייצרת חוסן. האם אנחנו צריכים חוסן עכשיו? התשובה היא כן! כי חוסן הוא גם היכולת לשתף בפגיעות, ברגשות האשמה, העצב, התסכול, השמחה והתקוה.

ואולי משואה לתקומה, צריך לשנות את זה מאשמה לתקומה. שאלה



אל תשגעו לי את הפילים בפרק שכל אחד צריך לשמוע בשביל אולי גם להציל את יחסים. הקלטה וצילום: זהר פז באולפני הגבעה www.mspilpellet.com


מוזמנים להמשיך לעקוב אחרי הפעילות של בית פלפלת, הרצאות, סדנאות, טיפולים ובלוג,



להאזנה לפרק:




9 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page
The Butterfly Button