תוצאות חיפוש

מוצץ... מה לא שמענו עליו? לפעמים אנחנו מפחדים ממנו ולמרות זאת רובנו רוצים אותו, למה? נתחיל מההיסטוריה, מוצץ הוא אביזר שהתחילו להשתמש בו כבר לפני הרבה הרבה שנים בדרכים שונות ומשונות ששימשו לאותה המטרה- הרגעה, מניעת תסכולים, עזרה בהתמודדות עם משברים, משכך כאבים ועוד. מצד שני יש מחקרים שאומרים שמוצץ הורס את הפה דנטלית. מצד שלישי ישמנם מחקרים שאומרים שמוצץ מפחית באופן משמעותי מוות בעריסה. תאכלס, כמו בכל דבר בהורות, מלא דעות, מלא מחקרים ותינוק אחד חמוד שמחכה לתשובה. אז מה אני אומרת? שכל דבר שמתמכרים אליו הוא כמובן לא בריא, אבל כמו שמתמכרים למוצץ גם מתמכרים לשמיכי , לארנבי לסמרטוטי (לא?), אז למה לא בעצם? החוכמה היא להשתמש במוצץ/ שמיכי/ בובה לא כ'אקמול' בכל פעם שהתינוק חש תסכול. אלא להשתמש בזה בזמן שהתינוק רוצה להכנס לרוגע או במקרה של תינוקות שרק נולדו (0-3 חודשים) עזרה עם הפגת הכאב מהגזים. כלומר לתת מוצץ רק בזמן שינה, נסיעה באותו, טיסה לחלל ועוד. תאמינו או לא, ניתן לעשות זאת. בצורה זו אנחנו יכולים, גם לספק לילד את הצורך הפיזי וגם נותנים לו כלים להתמודדות עם תסכולים מבלי להתשמש במוצץ. כל זאת ע"י כך שהוא לומד להירגע בעצמו בעזרת פתרון הבעיה שגרמה לבכי, חיבוק,מגע אוהב ולא ע"י תלות באביזר חיצוני- איזו יכולת מדהימה?!! אה?

התינוק יונק- בספר אחד רשום שהוא צריך לינוק כל שעה וחצי, בספר שני כתוב שכל שלוש שעות, בספר השלישי רשום שבכלל עדיף לא להניק ואני אומרת אין ספר! יש תינוק, יש איש קטן, יש אישיות שצריך להבין ולכתוב את הספר שכל רגע משתנה. אז בואו נתחיל בלהבין משהו מאוד משמעותי בחודשים הראשונים ובכלל בחייו של הילד, אולי גם שלנו, המתבגרים- קפיצת גדילה. מה זה בעצם קפיצת גדילה? חוץ מהעובדה שזה אומר שהתינוק גדל וזה כבר מרגיע אותנו. חוץ מהעובדה שהוא יונק יותר פעמים ויותר זמן בזמן קפיצת הגדילה. חוץ מזה שכבר ממש כואב לנו (הידיים, כי הוא לא יורד משם/ העפעפיים כי לא ישנו בלילה או הפטמה כי הוא לא ירד מהשד) ואנחנו לא בטוחות אם זוהי באמת קפיצת גדילה או סתם "פינוק" (מה זה בכלל??). זה אומר שהתינוק צריך לאותת לגוף שלנו/לבקבוק ולהגיד לו "היי, אני צריך לגדול, אם לא איכפת לך תכין לי עוד קצת חלב, אולי גם קצת יותר שמן אם אפשר, סבבה?" מתי פחות או יותר ישנן קפיצות גדילה: 10-14 ימים, 3 שבועות, 6 שבועות, 3 חודשים, 6 חודשים, אבל בואו לא נשכח שהפיצי לא תמיד קורא את הוראות ההפעלה. אני גם אגלה לכם סוד, גם גיל שנתיים הנפלא (!!) הוא קפיצת גדילה, רב מערכתית, גם גיל ארבעה חודשים, שאני מתבלבלים וקוראים לו משבר (??) הוא קפיצת גדילה. פשוט קפיצות גדילה שהביטוי שלהן הוא שונה. אז מה אני אומרת? 1. תהיו קשובים לתינוק ולעצמכם- אם נראה לכם שזוהי לא קפיצת גדילה, שהוא לא אוכל מספיק, אם התינוק ממש לא רגוע אז שווה לבחון עוד סיבות (ריפלוקס, יניקה לא נכונה, גזים אולי חם לו והוא צמא ועוד ועוד) ואפילו לבחון עזרה מקצועית- רופא, פיזיותרפיה התפתחותית. 2. התינוק גדל ומלא בשינויים חדשים בכל יום מחדש, קבלו את זה באהבה ואל תלחצו מזה, לפעמים כל מה שצריך זה להיות ברגע. 3. איזה כיף שהוא גדל ובריא!!! באהבה, גב' פלפלת

איכותי- באופן כללי אדם המכונה "איכותי" הכוונה לאדם הנותן את מלוא כוחו ומקצה את כל משאביו על מנת שהמוצר הסופי יהווה את כל הפוטנציאל הגלום באדם המבצע את אותה פעולה (wikipedia). נשמע בעצם מה שאנחנו רוצים/שואפים להיות בתור הורים לא? לא היינו רוצים שהילדים שלנו יהוו את הפוטנציאל הגלום שבהם? כדי שבעתיד לא תבוא מורה ותגיד, "יש לו המון פוטנציאל לא ממומש"- המשפט הכי מעצבן ever! בשביל שילד יפתח דימוי עצמי בריא ובטחון עצמי בהמשך, אנחנו צריכים להיות שם, בשבילו ובמלוא מובן המילה- מלחיץ קצת.. לא? אבל הכוונה היא לא לבטל את עצמנו. הזמן לעצמנו הוא מאוד מאוד מאוד חשוב, ולכן זה לא סותר אלא בה בכפיפה אחת האחד עם השני, תכף תבינו. כשילד מקבל את תשומת הלב שהוא צריך, את החיזוקים, את הליטופים, את החוקים וכו'. הוא יודע שהוא משמעותי להורה שלו, שיש מי ששומר עליו, אז הוא פנוי ללמידה על עצמו. אז מה כן עושים? מספיק שילד יקבל 20-30 דק' משמעותיות של יחס ביום- (10 דקות בבוקר, 10 דקות אחה"צ, 10 דקות לפני השינה- בום! יש לכם חצי שעה מבלי שניסיתם בכלל!!) הזמן האיכותי לא חייב להיות אישי- כלומר לכל ילד, זה הרי לרוב לא אפשרי כשקיים הורה אחד בבית זה כן אומר שאנחנו פנויים לילד, קשובים לו ובאמת נוכחים. לדוגמא: מספיק לשבת בחדר בו משחקים הילדים, להיות קשוב אליהם, אפילו לקפל כביסה לידם, כדי שהוא ירגיש ולכן ידע שאתם שם בשבילו- בלי טלפון, בלי טלוויזיה ברקע, פשוט אתם והילדים. הזמן האיכותי הזה הוא זמן נהדר כדי ללמד את הילד על היכולות החברתיות שלו, דחיית סיפוקים, משחק משותף עם האחרים. זמן איכותי אישי יותר קל ליצור בסופי שבוע לדוגמא- זה יכול להתבטא בלהרכיב פאזל עם אחד הילדים, בללכת לטיול בשכונה, בסתם לשבת לדבר בלסדר משהו יחד בבית, הבנתם את הקטע? לא צריך לייצר זמן במיוחד, פשוט צריך לשים את המסכים בצד ולהיות. ברגע שאכן הילד יקבל את הזמן האיכותי הזה, אתם תכירו טוב יותר, תרגישו יותר בנוח האחד עם השני והוא לא יצטרך לדרוש את תשומת הלב בהתנהגויות כאלה או אחרות. הוא גם ילמד להגיד שהוא רוצה את הזמן הזה איתכם! איזה מדהים זה, נכון? להגיד מה אני רוצה, מה אני צריך. בקיצור אל תפחדו מזמן איכות אלא תיהיו נוכחים בו. באהבה, גב' פלפלת

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- איך צולחים את הבקרים האלה? כל בוקר אותו הבלאגן, אותן העצבים, אותו הלחץ, מה עושים?? לחצו לצפייה

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- מה אנחנו אמורים לעשות שאנחנו מגלים שהרביצו לילד שלנו?!?

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- מכירים את שלב הלמה? מתחיל בחמוד וממשיך למעצבן. תאמינו או לא, יש לכך סיבות. לחצו לצפייה

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- מה? למה הם צריכים לריב, להתחבק, להשתולל, לבכות, לקרוא "אמממממממממאאאא" מליון פעם בשניה. מה הסיפור? לחצו לצפייה

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- למה? למה כל שבת צריכה להתחיל ולהגמר בבכי, במריבות, בהכי רחוק מ"יום יפה, אמא שותה המון קפה". לחצו לצפייה

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- "אני לא המשרתת שלך!!!" האמנם? איך אפשר לשנות את זה? לחצו לצפייה

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- הדבר הזה שכל ההורות שלנו מתבססת עליה- זוגיות. ובכל סוג של הורות יש אחת כזאת. לחצו לצפייה

פרוייקט 20 טיפים ב-20 ימים. פרוייקט שכולו כפיות של קסם. אז הפעם- משעמם לי!! לא הבנתי? אם לך משעמם... איך זה קשור אלי? לצפייה בוידאו

כבר די נמאס לדבר על כמה המסכים משתלטים לנו על החיים, נכון?! אבל היום פגשתי אמא מקסימה (לא פגישת ליווי) שסיפרה לי כמה היא נאבקת עם הבן 15 שלה כי הוא כל הזמן מול המחשב! בוקר עד ערב. שום דבר אחר לא מעניין אותו- מה הצעתי לה? (בסוף הפוסט ). ואיך זה קשור לגיל הרך? אני תמיד אומרת שאני כל כך מאמינה בגיל הרך כי אני חושבת שאם אנחנו בונים תשתית של מערכת יחסים טובה, מאמינה, מכבדת, מעצימה, נותנת, מקבלת ועוד. אז אחרי זה אנחנו 'נלחמים' פחות, אפשר ליצור שיח, אפשר לדבר ולהקשיב וגם אם עוברים תקופות מאתגרות (ויש הרבה כאלה), צומחים מהם עד לתקופה הבאה. אז מה עושים עם המסכים? מגיל צעיר מסבירים מה הגבול? כמובן שזה משתנה לפי הגיל. בגילאים הצעירים אנחנו מחליטים מתי ה"זמן מסך". כדאי שיהיה קבוע וברור. בגילאים הגדולים יותר (גילאי 7-8), נותנים בהם את האמון שהם ישתמשו בזמן (המוגבל) הזה מתי שירצו במהלך היום. מסבירים להם מגיל צעיר למה יש לזה גבול- ממש כמו שמסבירים על אוכל ועל בריאות. אפשר כמובן גם לשתף בקושי האישי שלנו, כי הרי גם לנו קשה לשלוט על זה. ילדים אוהבים לדעת וכשהם יודעים הם גם מרגישים בשליטה. דוגמא אישית!!!!!!!!!!!!!! שימו לב גם לעצמכם גבולות ברורים. מה אמרתי לאמא המהממת? אמרתי לה שקודם כל היא צריכה להפסיק להילחם בו ולהתחיל להלחם עליו. צריך להבין שהקושי פה הוא הרבה יותר עמוק מה"מלחמה" על המסך אלא יותר על כבוד, הקשבה, יחסי אמון ועוד ועוד. הצעתי לה להתחיל בכך שהיא יוזמת מפגש אחת לשבוע איתו, שניהם בלי טלפונים, לא חייבים לדבר, פשוט נמצאים ביחד. למה? עם הזמן הם יחזרו להנות האחד מהשניה, יתחילו לדבר ויהנו מזה. יותר מהכל, זאת התחלה לכך שהוא יבין שהיא נלחמת עליו, התשומת לב שלו, על הרצון להיות חלק מהחיים שלו ולא נלחמת בו.