תזכורות להורות: מס' 4

עודכן ב: ינו 5

אל תפחדו!

אנחנו בכלל ובעיקר כהורים, נוטים לפחד.

לפחד שהילד לא ישן טוב בלילה, לפחד מאיך שיחזור מהגן, לפחד מאיך הוא יגיב ששינינו תוכניות ולפחד מאיך יגיב למעבר לגן חדש. אנחנו מפחדים מהתגובה שלו לאח החדש שנולד וגם לאיך יגיב כשאבא רוצה לקלח אותו ולא אמא (או להיפך).

אנחנו פוחדים לצאת לחופשה לבד כדי שלילד לא יהיה קשה, אנחנו פוחדים להראות לו שאנחנו עצובים כדי שלא יתערער עולמו ואנחנו מפחדים בכל בוקר להכנס לאוטו כי יודעים מה מצופה לנו.


ובקיצור, אנחנו פוחדים!



למה?

כי לא תמיד אנחנו בשליטה. והאמת היא שבחלק מהמקרים ה'שליטה' היא לגמרי אצלינו בידיים.

1. אל תפחדו מהלילה! רק ככה הילד יוכל לעמוד בציפיות ואנחנו נוכל להתמודד, גם עם לילות המאתגרים יותר.

  • איך אנחנו כן יכולים להשפיע לטובה על ההרדמה ומהלך הלילה? אם בילינו אחה"צ בכיף ובסבלנות. סיימנו את היום בשמחה ולא בלחץ וכשהיו אתגרים, נתנו את המענה הנכון עבורו. אז, הילד מתמלא ומסוגל לעבור את הלילה בקלות. אבל אם נחשוש כשנשים לישון ונחשוש כשנקום אליו בלילה. אז הוא ידע, שהוא כנראה גם צריך לחשוש ולכן צריך לקחת את השליטה לידיים שלו.

2. אל תפחדו ל'העביר' את אחה"צ עם ילדיכם.

  • כשאנחנו מקבלים את הילד מהמסגרת והוא חזר 'הפוך'- האם אנחנו הולכים על ביצים, מציבים גבולות נוקשים מידי רוב הזמן או מאידך, קוראים את המפה ומראים לו תמונה טובה, כיפית, מכילה, אוהבת ופחות שיפוטית?

  • האם אנחנו מפחדים ממה יוליד יום? אם כן, תפסיקו!

  • אל תחשבו על כך שאתם צריכים ל'שרוד' את השעות האלה אלא תהנו מהרגעים הקטנים. תעשו מה שנכון לילדכם, גם אם הוא לפעמים חושב אחרת. אתם ההורים שלו, היו בטוחים בעצמכם כדי שהוא יהיה בטוח בעצמו.

3. אנחנו מפחדים לשנות תוכניות- כי הילד שלנו מתחיל לצרוח וזה, איך לומר? פחות כיף.

  • אז במקום לפחד, אנחנו נעמוד זקוף, נסביר לו מה השינוי ונהיה סמוכים ובטוחים שהכל יהיה בסדר. כשהילד ירגיש את זה עליכם אז הוא יוכל לשתף פעולה ולהנות, גם אם בהתחלה הוא בתסכול נוראי. למה? כי מלמדים אותו שהוא לא מרתיע ומראים לו שהוא מסוגל להתמודד עם הקושי/ פחד משינויים.

4. מפחדים מהיום שתכניסו את התינוק החדש לבית?

  • כמה ניתן למצפון שלנו להשתלט ונפחד מאיך שהילד יקבל את אחיו החדש?

  • האם נקבל ביחד את האח החדש וביחד נתרגל ונבין כיצד מתמודדים עם הסיטואציה החדשה, כמשפחה- חווים יחד, משתפים ולומדים.

5. אל תפחדו ממפגשים חברתיים!

  • האם אנחנו פוחדים כל הזמן שמה הילד שלנו ירביץ לילד אחר, לא ידע לחלוק, יהיה צמוד אלינו כל הזמן. אם כן, הילד מרגיש את זה! הוא יודע שזה מה ש'מצופה'.

  • במקום זה, תשתדרו ותאמרו לילד מה ממצופה ממנו, למה הוא מסוגל- "אנחנו נלך לחברים ותפגוש שם את X אם תרצה תשחק איתה ואם לא אתה מוזמן להיות איתי/ לשחק לידי". כך הוא יודע שלא דוחקים בו לעשות משהו שאולי קצת קשה לו, קשובים לצרכים שלו. מתוך המקום הזה, יוכל להפתח גם לסיטואציות חדשות וילמד כיצד להתנהג בהם. אל תפחדו! הוא ואתם צריכים התנסות כדי ללמוד.

ילד צריך לגדול בבית בטוח, בבית שבו ההורים שלו לא מפחדים ממנו, בבית שבו יש אוזן קשבת! בבית שבו מותר להביע רגשות גם כשהן לא נעימות.

שלא תבינו אותי לא נכון, מותר לנו לפחד, גם זה רגש שהילד שלנו צריך להכיר. כולנו בני אדם, כולנו חוששים וכולנו גם עושים טעויות- אבל מהילד שלנו אנחנו לא מפחדים, אנחנו לומדים בדיוק כמוהו.


היו עיקביים, קשובים, מכבדים ומשם הפחד יעלם והדרך תהפוך לברורה יותר.


באהבה,

גב' פלפלת