הקשבה, הכלה כלים.
כשמישהו פוגע בילד שלנו אז כל מה שאנחנו רוצים לעשות באותו הרגע זה למצוא את אותו אדם, לשלוח אליו צרור של מילים יפות ולהגיד לו שלא יתעסק עם הילד שלנו!!
למה? כי אנחנו לביאות ואריות. כשפוגעים לנו בצאצאים אנחנו ישר רוצים לצאת להגנתם.
מה שאנחנו לא מבינים, זה שההגנה הכי טובה בשבילהם זאת הלמידה ולא התקפה ואיך נלמד אותם אם לא ע"י דוגמא אישית?
רוצים דוגמאות? בבקשה:
1. הילד חוזר עם שעון יפה (נשיכה) מהגן- מה הדבר הראשון שאנחנו עושים? או מתקשרים לגננת לברר מה קרה ועל הדרך גם מי עשה את זה (חשוב?). או שאנחנו מצמידים את הילד לפינה, שמים מעליו מנורה ושואלים כבחקירה "מי אחראי לנשיכה הזאת?!?". עכשיו תבינו, מבחינת הילד, עברו כנראה שנות אור מאז שזה קרה והוא די שכח, כלומר ברוב המקרים הוא יאמר את אותו הילד שאמר גם יום לפני ואולי זה אפילו הילד שהוא הכי אוהב לשחק איתו. עכשיו נכון שיש מקרים בהם הילדים יודעים לספר בדיוק מה קרה איך מי ולמה. אבל מה באמת חשוב בכל הסיפור הזה? מי אשם? מי אמר למי? או בעצם, איך הילד שלנו התמודד? כשאנחנו רוצים רק לדעת מי אשם, אנחנו מפספסים את הנקודה הכי חשובה! לתת את הכלים לילד שלנו כיצד להתמודד. האם הזזת את הילד מהגוף שלך? ביקשת עזרה מהגננות? אמרת לילד שהוא לא נוגע בך? כי כן, אם נקשיב, נוכל להכיל, לחשוב לרגע ולפעול מתוך השכל ולא מתוך האמוציות ולתת לילד כלים.. כן כן, זה הכי חשוב!
2. כשהילד חוזר מבית הספר ומתחיל לבכות שילדים הרביצו לו/ העליבו אותו/ שהוא שיחק לבד בהפסקה. איפה זה פוגש אותנו? זה פוגש אותנו בתור ילדים שפגעו בהם? בתור ילדים שפגעו באחרים? האם אנחנו מנסים להבין מה בדיוק קרה או ישר שופטים את הצד הפוגע? האם יכול להיות שהילד שלנו עשה דבר מה וזה בעצם מה שהתחיל את הסיפור? יכול להיות שילדים רבים, לפעמים מתנהגים לא יפה אחד לשני אבל גם מזה הם צריכים ללמוד? לכן, מה באמת חשוב? להקשיב לילד ולא ישר לתת תשובה. למה? כי קודם כל זה מה שהוא מבקש! אוזן קשבת, לא בוחנת, לא שופטת, קשובה ומכילה. ואיך ממשיכים מפה? לוקחים צעד אחורה, נושמים, חושבים ואז עונים. נותנים כלים, שואלים איך הוא הגיב, מה יכל לעשות אחרת? האם ראה שזב קרה לילדים אחרים? איך פעל? ובעיקר מה יעשה בפעם הבאה שמשהו כזה יפגוש אותו. ככה אנחנו מלמדים אותו שוב, איך לא לענות מ"הבטן", כמו שאנחנו אוהבים לאמר "תנשום עד 10 ואז תענה" וגם נותנים לו חומר למחשבה ומציאת הפיתרון. בואו תעשו ואל תאמרו וכך הילד גם ילמד.
ואולי הכי חשוב!
לפני שהילד הולך לישון, בסוף היום, תסתכלו עליו בעיניים, תגידו לו שאתם מאוד שמחים ששיתף אתכם, תראו לו את כל נקודות החוזק שלו ותספרו לו שאתם מאמינים בו וביכולות שלו ואל תשכחו, לחבק אותו חזק!
אז יאללה, שיהיה סופ"ש נעים, אם יהיה גשם אז תאכלו הרבה מרק, תשתו שוקו חם ותבלו ביחד, תשחקו משחק קופסא, תרכיבו פאזל, תראו סרט ותהנו מכל רגע. כי שוב, אף רגע לא חוזר!
באהבה,
גב' פלפלת
Comentarios