תלמדו לשחרר את החבל...
אנחנו חווים הרבה 'משברים' עם הילדים שלנו. זה מתחיל ב'משבר' גיל ה-4 חודשים, ממשיך ל'משבר' גיל השנתיים, עובר ל'משבר' גמילות למיניהן (חיתולים, מוצצים, בקבוקים), 'משבר' כיתה א', 'משבר' ו..... עוד לא הגענו לגיל ההתבגרות שהשם, אללה ובודהה ישמרו עלינו.
כל ה-so called משברים האלה הם בכלל אינם משברים, הם שלבים התפתחותיים. בריאים, נכונים, טבעיים המסמנים לנו על כך שהילד שלנו התבגר. ההתבגרות יכולה להיות רגשית, התנהגותית, מוטורית, שפתית, שכלית. הכי כיף, כשזה קורה הככככלללל ביחד! חגיגה בנמל.
אז אני לא אתחיל לספר לכם מה נכון לעשות בכל שלב, מה גם שכמו שאתם כבר מכירים אותי, לא הכל נכון לכולם, כל ילד הוא עולם ומלואו וכל משפחה והדרך שלה. אבל יש משהו אחד שהוא חשוב תמיד...
לשחרר את החבל, להאריך את הרצועה ובמילים פשוטות, תנו להם מרחב ועצמאות!
1. כשילד נמצא בגיל 4 חודשים ופתאום לא נרדם. זה בגלל שפתאום כבר לא כל מה שמעניין אותו זה אוכל, לישון, גזים וקקי פיפי. פתאום העולם, יותר מעניין אותו, פתאום העולם יותר מתקשר איתו וגם הוא עם העולם, פתאום הוא רוצה לחוות יותר.. זה לא בסדר?!?! כן! זה לא בסדר. כי הוא פתאום לא ישן כמו שישן לפני שבוע, פתאום גם בלילה ישנן התעוררויות מרובות, פתאום לאכול הוא יכול רק במקום שקט וסטרילי ועוד ועוד. למה זה מקשה עלינו? כי אחנו פתאום צריכים לחשב מסלול מחדש. מה הטיפ הכי טוב שלי? לשחרר.. התינוק לא נרדם, לא להיאבק! חכו לפעם הבא שיראה סימני עייפות ואז עזרו לו להרדם. לא רוצה לאכול בדיוק בזמן, חכו שיבקש לאכול, דורש יותר מגע וידיים, תנו לו. מתוך כל זה יקבל יותר עצמאות, יוכל לעבור את השלב ההתפחותי הנפלא ולהמשיך לשלב הבא.
2. גיל שנתיים- גיל שנתיים מתחיל סביב גיל שנה ולא באמת נגמר אי פעם. למה? כי בגיל הזה באופו מאוד מובהק, הילד מחפש עצמאות, לבד, להחליט, ללמוד על עצמו עוד ועוד. לנו, זה קצת קשה. למה? כי אנחנו פתאום קצת/ הרבה פחות בשליטה. כי עד שאנחנו קוראים את המפה, לוקח לנו זמן ועד אז אנחנו בעיקר מתוסכלים. כי פתאום לילד יש מה להגיד, לענות. פתאום הוא רוצה לטפס על כל דבר וגם כאן, הרבה פעמים, זה משפיע על השינה. מה עושים? גם פה, משחררים... נותנים מרחב למידה, נותנים לילד לחקור, לטפס, לקפוץ, להתסות במילים חדשות, להחליט, כי בתוך הגבולות שלנו, ישנה המון גמישות.
3. גמילות- גמילה מחיתולים זוהי גמילה משמועתית בו הילד לגמרי מחליט מתי לעשות פיפי וקקי. בהרבה מקרים, אנחנו כהורים רוצים להחליט בשבילו ואז אנחנו נתקלים במשברים, רגרסיות וכל מיני התפתחויות. הילד צריך להבין בשורה התחתונה מה מצופה ממנו ויותר מזה, שהוא מחליט ושולט בגוף שלו. מה עושים? משחררים! נותנים לו להרגיש שהוא בשליטה. עבודה לא קלה בכלל, שלנו ההורים, אבל חשובה מאין כמותה!
אנחנו צריכים להבין שהילדים שלנו מהיום שהם נולדנו, הופכים להיות יותר ויותר עצמאים. אנחנו, תפקידנו לאפשר להם, לתת להם להתנסות גם פיזית, גם רגשית גם שיכלית. כי הבית, זה המקום בו מותר! זה המקום בו לומדים ומקבלים כלים לאיך להתמודד עם הבחוץ.
באהבה,
גב' פלפלת
Comments