זה מעצבן אותי ואנחנו חייבים לשנות את זה עכשיו!

אז ככה, שבוע שעבר ביקרתי בגן (לא של אחד מילדי, אבל מניחה שגם שם זה קורה, במידה מסויימת). היו שם ילדים מקסימים וגם צוות סבבה. אז למה חזרתי עצבנית?? לא כי היה שם מלוכלך.. לא כי חלילה הרימו יד או קול על איזה ילד... לא כי לא הסתכלו על הילדים וזה חוסר אחריות.. אה סליחה.. כן.. לא הסתכלו על הילדים.. כלומר, עם העיניים, לא הסתכלו. עם מה הסתכלו אתם שואלים? לא, לא עם משקפי שמש.. לא, לא מבעד לחלון.. כן, כן מבעד לטלפון!!! רוצים לדעת למה?! כי אנחנו, כן כן אנחנו, ההורים, דורשים תמונות.. כל היום אנחנו רוצים תמונות של הילדים שלנו בגן. כי הרי זה ממלא אותנו, גורם לנו להרגיש שאנחנו איתם, יודעים מה עובר עליהם, רואים אותם משחקים, שותים "יין" בקבלת שבת. אבל בתאכלס אנחנו לא יודעים כלום!! אנחנו רואים תמונה 1-4 שמיצגות פיפס מכל היום שעבר עליו.

הנה, אמרתי את זה..

עכשיו אני רוצה לצייר לכם את מה שראיתי: אבא ואמא של שבת עם מטפחת, כיפה, יושבים יפה ועושים את אותו טקס שעושים כככלללל שבוע, אותם השירים, אותם הריקודים, אותן התפילות. יודעים מה?! גם אותן התמונות!! רק כל פעם פרצוף אחר- לא חבל? אפשר פוטושופ.

מה ראיתי??? אותה הגננת החמודה (באמת חמודה!), יושבת עם הילדים, מוזיקה חזקה ממש (למה?? אלוהים יודע!! למרות שהוא בטח לא שמע כלום באותם הרגעים וברח. אבל כנראה כדי להתגבר על הרעשים של הילדים). היא מפעילה את הילדים, שרה איתם ומסבירה להם מה הם צריכים לעשות- כמו תוכי.

מה ראיתי??? מטפלת, שעושה עבודת קודש כי זה סופר קשה לעבוד בגן! אבל מבינה שכדי שההורים יהיו מסופקים, צריך לספק להם 'סחורה' צריך לספק להם 'תוצרת'. איך זה מתבצע? שימו לב! הילד שותה את היין ומתבקש להעביר לילדה גם לשתות באותה השנייה, הם צריכים לעצור ולהסתכל למצלמה. אם לא, אז עושים שוב. שנייה אחרי, הם יוצאים בריקוד של אמא ואבא של שבת, גם שם, עוצרת אותם שירקדו כמו "שצריך" לתמונה ואז תעשו מה שבא לכם, כי אפשר לעבור לתמונה הבאה. בתאלכס כמו צ'קליסט...

** התוצרים אגב, אלה גם אותן עבודות יצירה ש"הילד" עושה... מאוד "חשוב"!! אבל חשוב לתלות רק את העבודות המוצלחות ש"הילד" עשה, לא חלילה את הדף שהוא צייר עליו ללא כל תכנון, שלא להגיד קשקוש.

ברוב המקרים אגב, בגיל הרך, לילד ממש לא איכפת בשום צורה מהתוצאה, אלא מהתהליך ואם התהליך נכון זה גם מעצים ומלמד אותו, סתם אומרת.

מה ראיתי??? ילדים, בני 2.5-3 יושבים יותר מחצי שעה (!!) בתוך רעש.. אבל תאכלס יושבים יפה. כשסיימו נתנו להם גם לשבת לשחק בפינות. אבל אף אחד כבר לא ישב איתם יחד כי זה כבר סוף היום.

אז מה קרה?? הם לא בנו בלגו, הם זרקו אותו על הרצפה, מה קרה בעקבות זה, כעסו עליהם... מה צריך לקרות? איש צוות צריך לשבת איתם. יש פינות שהן 'פתוחות' ויש פינות שמצריכות יותר תיווך. שלא לדבר על זה שלא הגיוני לשים על שולחן קופסא גבוהה עם לגו ותדרוש מהילדים לשבת ולבנות. איך הם ישבו? הם לא מגיעים ללגו? שלא יעשו בלאגן?! ברור שכן. כל פינה כזאת מצריכה מחשבה, אין מה לעשות.

ועכשיו לסיכום: אמנם יש פה המון ביקורת אבל בעיקר כדי שתפקחו עיניים! אם יש פה גננות או צוותים שעוקבים אחרי. תזכרו בבקשה שהרבה מעבר לתמונות, יש פה ילדים שצריכים שתהיו שם בשבילם, תראו אותם, תחבקו אותם, תלמדו אותם, תתווכו עבורם, תהוו דוגמא אישית. אם תסבירו להורים שבגלל הנ"ל אתם שולחים פחות תמונות, תולים פחות יצירות ועוד . תאמינו לי, הגן שלכם, יהיה ה-גן! ויותר מזה, הילדים יהיו יותר רגועים, ישתפו יותר פעולה, יותר תקשורתיים ויותר שמחים חד וחלק!

הצוות יהנה ולא יהיה עסוק בסיפוק הצרכים שלנו, ההורים.

הורים יקרים, תפסיקו לבקש את התמונות, תפסיקו לבקש את הזמינות של הצוות כל הזמן, תפסיקו לבקש תוצרים.

תבקשו שהן/ם יהיו שם בשביל הילדים שלכם. הזמן הזה שבו הם בגן, זה הזמן ללמוד אינטראקציה בין אישית, זה הזמן להתפתח רגשית ואף קוגניטיבית, זה הזמן להתפתח שפתית. כל זאת אפשר לעשות אם תדרשו יותר, יותר מכל מה שחשוב באמת ופחות מהתמונות והתוצרים.

אתם צוות בגן ואצלכם זה אחרת, ספרו לנו איך, התחברתם?שתפו באהבה/תייגו חברים.

קדימה! אנחנו אחראים לשינוי, אנחנו אחראים לילדים שלנו! תאפשרו להם עולם שפוי ורגוע יותר.

באהבה, גב' פלפלת